כריים נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לאחר שסכמו טענותיהם בע"פ.

1.התובע, יליד 1986, נפגע בתאונת דרכים ביום 17/12/05 כאשר נהג ברכב (בן 19 במועד האירוע, בן 24 היום).

2.התובע נלקח באמבולנס לבית חולים בנצרת שם התלונן על כאבי גב וצוואר. אובחנה רגישות בע"ש צווארי, פרט לכך כל הבדיקות שנעשו לו היו תקינות והוא שוחרר עם המלצה למשככי כאבים.

3.בהמשך התלונן על כאבים בצוואר ובגב תחתון ונשלח לבצע טיפולי פזיוטרפיה (ראה מסמך מיום 23/12/05) – לא הוצגה רשימת טיפולים ברם הוצגה קבלה המעידה על תשלום בגין קבלת טיפולי פזיוטרפיה.

4.עוד התלונן התובע על רעד עדין בידים. בדיקות נוירולוגיות שבוצע לו היו תקינות (כולל בדיקת MRI) אם כי אובחן רעד בראש ובידיים. התובע אף פנה לקבלת טיפול פסיכאטרי.

5.לבקשת התובע מונה מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, ד"ר וולר. המומחה קבע בחוות דעתו כי נמצא רעד עדין בידיים ובראש אשר נעלם כאשר התובע עסוק במטלות אחרות. כן קבע כי אין בבדיקה כל ממצא המעיד על נזק נוירולוגי המסביר את הרעד - "לפיכך מקור הרעד אינו בנזק חבלתי למערכת העצבים בראש או בצוואר. לרעד מאפיינים של רעד על רקע נפשי. אין לנ"ל תמונה קלינית של תסמונת בתר חבלתית ולכן אין מקום למינוי מומחה פסיכיאטר".

5.לתובע אושרה תקופת אי כושר בת כחודש וחצי.

6.התובע סיים לימודיו בבית ספר תיכון ב-6/04, וב-10/06 החל ללמוד משפטים. מכאן שהתאונה ארעה כשנה וחצי לאחר שסיים לימודיו בבית ספר.

7.ב"כ התובע עותר לפיצוי כולל בסכום של 83,760 ₪ ע"פ הפירוט כדלקמן:

הפסד שכר לעבר – 13,900 ₪ (חישוב המבוסס על שכר ממוצע במשק למשך תקופת אי הכושר-דהיינו-לחודש וחצי).

כאב וסבל – הסכום המקסימאלי בצירוף ריבית – 18,760 ₪.

עזרת צד ג' לעבר - 10,000 ₪.

הפסד כושר השתכרות לעתיד – סכום גלובלי של 40,000 ₪.

הוצאות – 15,000 ₪ (סכום זה כולל את התשלום ששילם התובע למומחה בגין הכנת חוות הדעת).

8.ב"כ הנתבעת טוען כי אין מקום לפסיקת פיצוי העולה על 1,000 ₪ בגין כאב וסבל זאת נוכח הפגיעה הקלה והחולפת ממנה סבל התובע. עוד נטען כי אין מקום לפיצוי בכל ראשי הנזק האחרים להם עתר התובע.

9.לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי במלוא החומר שהוגש הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 12,000 ₪ נטו.

10.בקביעת סכום זה נתתי דעתי, בין היתר, לדברים הבאים:

א. אין מקום לפסיקת פיצוי כלשהו בגין הפסד שכר לעבר משלא הוכח כלל כי במהלך השנה וחצי שקדמה לתאונה (מתום לימודי התובע) הוא עבד במקום כלשהו: לא הוצגו תלושי שכר ובתצהיר תשובות לשאלון שהוגש ענה התובע כי עבד בעבודות מזדמנות ברם התייחס לתקופה בה למד באוניברסיטה ולא לתקופה שבין תום לימודיו בתיכון ועד תחילת לימודיו באוניברסיטה (ראה שאלה ותשובה 42).

ב. אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד משלא נותרה נכות צמיתה.